חרדים ואח' נ' מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך של 99,330 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות ליקויי בנייה ואי התאמות שנמצאו בדירתם, אשר נרכשה על ידם מאת הנתבעת.

רקע

התובעים רכשו ביום 4.9.06 דירת 4 חדרים מאת הנתבעת בישוב אלעד. עוד לפני שנמסרה הדירה לתובעים, התקיימה התכתבות בינם ולבין הנתבעת בקשר למיקום נקודות חשמל ונקודות אינסטלציה במטבח (ראה המכתבים ת/7 עד ת/10 לתצהיר התובע). בהמשך, ואף זאת עוד לפני שנמסרה הדירה לתובעים, התובעים חזרו על טרוניותיהם בקשר עם הליקויים הנ"ל ולרבות בקשר לליקוי נוסף שעניינו אי התאמה במידות הסלון של הדירה (מכתבם מיום 30.1.08 נספח ד' לתביעה). טרוניות אלה נדחו ע"י הנתבעת באמצעות מכתב בא כוחה מיום 6.2.08 (נספח ד' לתביעה).

הדירה נמסרה לתובעים בחודש מרץ 2008. לטענת התובעים, נפלו ליקויי בנייה רבים בדירה ופניותיהם החוזרות אל הנתבעת לתיקון הליקויים לא הועילו. לפיכך, פנו התובעים לקבלת חוות דעת הנדסית, אשר ניתנה ביום 24.6.08 ע"י אינג' מרדכי אדלר ולפיה קיימים ליקויים בדירה שעלות תיקונם נאמדת בסכום של 40,533 ₪. חוות הדעת הומצאה לנתבעת ביום 28.7.08. לפי מכתב הנתבעת מיום 25.8.08, צוין כי טרם חלפה שנה מאז אכלוס הדירה, כי על התובעים לפנות ישירות לספקים וכי הנתבעת לא תעשה את עבודת הספקים במקומם, אלא אם כן יתקלו התובעים בסירוב מצד אלה. עוד נטען כי התיקונים שחלים על הנתבעת ושמצויים ברשימה שערך נציגה בדירה ביום 24.8.08, יבוצעו לאחר החגים.

בשלב זה, 25.9.08, השכירו התובעים את הדירה אשר עד אז עמדה ריקה. כשנה לאחר מכן, הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה, אולם לטענת התובעים שלא כראוי. התובעים פנו אל המומחה אדלר לקבלת חוות דעת מעודכנת, אשר ניתנה ביום 10.8.10 ואשר לפיה נותרו ליקויים בדירה בסכום של 30,982 ₪. כמו כן, פנו התובעים לשמאי מקרקעין (אלי סידאוי), אשר נתן את חוות דעתו ביום 17.2.11 ואשר לפיה קיימות אי התאמות במידות הממ"ד וסלון בדירה, שגורמות לירידת ערך בסכום של 48,000 ₪.

בחודש מאי 2011, הגישו התובעים את התביעה ובמסגרתה עתרו לחייב את הנתבעת בסכום של 30,980 ₪ בגין ליקויי הבניה, 48,000 ₪ בגין ירידת ערך, 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 7,500 ₪ בגין דיור חלופי וכן 2,850 ₪ בגין הוצאות חוות הדעת.

במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי היא ביצעה את העבודות בצורה מקצועית, בהתאם להסכם ולדין, כי הדירה נמסרה לתובעים במצב תקין וראוי ללא תלונות מיוחדות, כי הליקויים שנמצאו בחוות הדעת מטעם התובעים לא דרשו טיפול דחוף, כי הנתבעת ביצעה בחודש ספטמבר 2009 תיקוני שנת בדק בדירת התובעים ולאחר מכן ניסתה להגיע להבנה עמם בקשר לליקויים שהיו שנויים במחלוקת ואף הציעה כי תיעשה פנייה למומחה מוסכם אשר יכריע בכך אולם התובעים ביקשו להתייעץ עם עו"ד ומאז לא פנו אל הנתבעת. הנתבעת הוסיפה כי בהתאם לחוות דעת שנערכה ע"י מומחה מטעמה ביום 7.7.11, אומדן עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה עומד על 1,980 ₪ בתוספת מע"מ.

במסגרת ניהול התיק, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש (מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין אייל שנהב). הצדדים הגיעו להסדר דיוני כי חוות דעתו תהא יחידה ומכרעת, בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית. לפי חוות דעתו של המומחה, עלות תיקון הליקויים עומדת על 16,723 ₪ בתוספת מע"מ, כשמשך ביצוע התיקונים נאמד בחמישה ימים, בהם הדירה ראויה למגורים (3,103 ₪ מתוך הסכום הנ"ל השאיר המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש עקב מחלוקות עובדתיות שאינן בסמכותו). כמו כן, קבע המומחה כי אומדן ירידת הערך לגבי אי ההתאמה ברוחב חדר הממ"ד עומד על 13,000 ₪. לגבי אי ההתאמה ברוחב הסלון, המומחה השאיר עניין זה להכרעת ביהמ"ש, תוך כך שאמד את שיעור ירידת הערך על סכום של 8,000 ₪.

מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת והבעלים שלה, מר מוריס אגבבה וכן מנהל העבודה מר אלון עוקבי. העדים נחקרו על תצהיריהם. יצוין כי הגם שהנתבעת ביקשה לזמן לחקירה את מומחה ביהמ"ש, בפועל, היא ויתרה על חקירה זו, משלא הפקידה את הסכום שקבעתי כתנאי להזמנתו של המומחה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ בתום שמיעת הראיות.

דיון

ליקויי הבנייה

משניתנה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ושעה שמומחה זה לא נחקר, חוות דעתו משמשת כעוגן וכנקודת מוצא שממנה ביהמ"ש יוצא וכאשר ככלל, על ביהמ"ש לאמץ חוות דעת זו, אלא אם מצא נימוקים טובים לסטות ממנה. לכל צד, ובפרט לנתבעת, טענות כאלה ואחרות לגבי ממצאי המומחה וכמו כן טענות משפטיות כאלה ואחרות שבגינן מבוקש שלא לקבל חלק מממצאי המומחה.

אוורור בחדר האמבטיה

המומחה קבע בסעיף 8.1 לחוות דעתו כי שטח החלון נופל מהשטח המינימאלי הדרוש לפי תקנות התכנון והבנייה. במקום 0.49 מ"ר, שטחו 0.44 מ"ר. המומחה קובע כי כדי לעמוד בדרישת התקנות נדרש או לבצע צוהר וזיגוג לדלת הקיימת בחדר האמבטיה, אשר מהווה יציאה למרפסת השירות או להתקין וונטה לאוורור כמפורט בתקנות. המומחה קבע כי אלטרנטיבה א' זולה יותר ועל פיה בוצע התמחור לליקוי זה בסך של 600 ₪. לאחר מכן, במסגרת שאלות ההבהרה, ציין המומחה כי האלטרנטיבה השנייה, עלותה כ-1,200 ₪.

בא כוח התובעים מלין על מסקנתו של המומחה. לטענתו, שיקולי הרווחיות של הקבלן אינם רלוונטיים ועל כן, לא היה נכון לאמץ את הפתרון הזול יותר. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי לעניין זה, נחה דעתי כי יש להותיר את מסקנת המומחה על כנה. מתשובת המומחה לשאלת ההבהרה שנשאל בעניין זה, עולה כי הפתרון המוצע אינו נופל באיכותו מהפתרון האלטרנטיבי של התקנת וונטה וגם אינו מנוגד למפרט הטכני. משקביעתו זו לא נסתרה, אין כל פגם באימוץ האלטרנטיבה הזולה יותר ולעניות דעתי קיימת אף חובה בנסיבות אלה, לאמץ דווקא אותה. אם קיימות שתי דרכים לתיקון של ליקוי ואם שתי הדרכים הנן כדין ואם התוצאה שתושג ע"י שתי הדרכים זהה באיכותה, כי אז יש להעדיף את התיקון הזול יותר בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר", תוצאה שנגיע אליה גם על פי העיקרון של חובת הקטנת הנזק.

ליקויים שלא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקנם

ב"כ הנתבעת טוען כי ישנם מס' ליקויים שהופיעו לראשונה בחוות הדעת השנייה של מומחה התובעים ואשר לא הופיעו קודם לכן ואשר לא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקנם. בנסיבות אלה, מבקש ב"כ הנתבעת כי ביהמ"ש יתמחר את הפיצוי בגין עלות תיקון הליקויים הנ"ל, לפי עלות לנתבעת (מדובר בליקויים שפורטו בסעיפים 2.7, 2.8, 2.9, 2.10, 7.3 ו- 9.1 לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש).

ב"כ התובעים נתפס להסתמכותו של ב"כ הנתבעת על המכתב ת/9 משנת 2007 וטען כי לאחר מכן נערכו חוות דעת, היו הודעות בכתב ובע"פ שהנתבעת הייתה יכולה להפריך, לו רק הייתה ממציאה את תיק הדייר כראיה, דבר שלא נעשה.

לאחר שעיינתי בחומר, נחה דעתי כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנקודה זו. לא מצאתי בסיכומי התובעים הפנייה ספציפית לקיומם של הליקויים הנ"ל בחוות הדעת הראשונה של המומחה אדלר או במכתבי התובעים. ב"כ התובעים הסתפק בהפניה כללית להתכתבויות ולחוות הדעת. למעלה מן הדרוש, אציין כי לא מצאתי במכתבי התובע זכר לליקויים הנ"ל. כמו כן, נראה כי אכן ליקויים אלה אינם מופיעים בחוות הדעת הראשונה של המומחה אדלר.